בתולים גילוי מידע לחולה הזרעה מלאכותית הסכמה מודעת הפלה הפריה חוץ גופית השתלת איברים השתנות הטבעים כשרות לידה מניעת הריון

נוטה למות ניסויים רפואיים בבני-אדם ניתוח המת סודיות רפואית סיכון עצמי עובר עישון פוריות ועקרות קדימות בטיפול רפואי רגע המוות רחם וטפולות

ר' משה חיים לוצאטו - רמח"ל - משורר ומקובל; נולד בפאדובה בשנת 1707, ומת בעכו בחודש ניסן שנת תק"ז (1747).
אביו, יעקב לוצאטו, היה סוחר נכבד ועשיר. גם אמו הייתה ממשפחת לוצאטו. עודנו נער ובבית רבו ר' ישעיהו באסן (חתן הפייטן והמקובל ר' בנימין הכוהן) נפתחו לו שערי הקבלה והסוד אשר בהם עסק כל ימיו. נלהב מכתבי האר"י, ורצה להחיש את הגאולה. בגלל עיסוקו בקבלה החרימוהו רבני גרמניה עד כי הוכרח לעזוב את ארץ מולדתו והלך לאמשטרדם. עשר שנים התגורר לוצאטו בבירת הולנד, עד אשר תקפתהו תשוקתו ללכת לארץ ישראל. בשנת 1743 עלה לוצאטו לארץ, אחרי שלוש שנים של שלווה מתו אשתו ובנו במגפה, ולאחר מכן,הוא מת בעכו, והובא לקבורה בטבריה.

ספריו
כוחו הגדול בשיר ומליצה נתגלה עוד בימי ילדותו, כבן י"ב שנה כתב מחזה "שמשון ודלילה". ספרו "לשון למודים", הוא תורת הסגנון העברי, נתחבר בעת ההיא. חיבר ק"ן מזמורי תהילים.

בשנת 1727 כתב את ספרו "מגדל עז" - דרמה אידיאלית לכבוד חתונת ידידו. הדרמה הזאת, כמו הדראמה האליגורית "לישרים תהילה" שכתב בשנת 1743 לכבוד חתונת תלמידו באמשטרדם, נכתבה בסגנונו של ה"רועה הנאמן" (Pastor Fido) למשורר האיטלקי גואריני.
לוצאטו כתב ספריו הפיוטיים בסגנון מקראי, והוא נחשב למחדש השפה העברית. משוררים אחרים (מינדיס, ויזל) הלכו בעקבותיו וניסו לחקות את סגנונו הטהור.

שיחות רבות בספריו אלה מלאות חן ויופי רוך ואהבת הטבע. לוצאטו מסר כי מגיד מן השמים ירד אליו וגילה לו רזי דרזין. על פי התגלות זו כתב את ספרו "זהר תנינא" בסגנון הזהר הישן, וספרים נוספים כמו "ע' תיקונים", "פירוש על קהלת". "חוקר ומקובל", "קל"ח פתחי חכמה" אשר בהם הציע את שיטתו בחכמת הקבלה.

לפי דעתו עיקר הפעולה אשר ישראל פועלים למטה, היא לחזק את כוחו של הקב"ה. על ידי כך יבוטל כוח הקליפה ויתעלה שמו של ה' ויבא משיח.

אחרי שנגזר על לוצאטו בחרם שלא יעסוק עוד בקבלה כתב באמשטרדם מלבד המחזה "לישרים תהילה" את ספרו "דרך תבונות" על דרכי התלמוד, וספר "מסילת ישרים" דברי מוסר, ובהם עניינים קרובים ללימודי החסידות. ועוד מאמרים "על ההגדות", "על העקרים" ו"דרך חכמה".

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
ספרי רמח"ל הנמצאים בטקסט מלא באתר דעת:
מאמר על ההגדות / משה חיים לוצאטו
מאמר החכמה / משה חיים לוצאטו
מאמר העיקרים / משה חיים לוצאטו
דרך ה' / רבי משה חיים לוצאטו
מסילת ישרים / משה חיים לוצאטו
שירים / לוצאטו משה חיים
עלייתו של הרמח"ל לארץ ישראל / מאיר בניהו
ר' משה חיים לוצאטו בארץ ישראל / חיים זהר

רבי משה חיים לוצאטו

 

מחכמי איטליה. מגדולי המקובלים, צדיק, חסיד ופרוש. נולד בפדובה בשנת 1707 לאביו רבי יעקב חי. נפטר בגיל 40 בכ"ו באייר 1747. ידוע בכינויו- רמח"ל.

בילדותו בלט בכישרונותיו הנדירים ובכוח זכרונו. למד בישיבת פדובה אצל רבי ישעיה בסן. שלט בעברית,באיטלקית,בארמית,בצרפתית,בלטינית וביונית. היה בקי בשירה ובמליצה.  אחר-כך החל להגות בקבלה. בגיל 14 ידע על-פה את כל  כתבי האר"י.

בן 17 חבר את הספר "לשון למודים" על ספרי המליצה. מקובלי איטליה ראו את רמח"ל כממשיך דרכו של המקובל הגדול הרמ"ז. בשנת 1729 שלח אחד מחשובי תלמידיו-חבריו איגרות,בהן סיפר על גדולת הרמח"ל ומעשיו. רבים מחכמי הדור ,אשר זכרו את תנועות השבתאות ,חששו שהרמח"ל יעררו תנועה משיחית . ראש המתנגדים לו היו ר' משה חגיז . רמח"ל היה בטוח בצדקת דרכו, ואף שיגר איגרות רבות להוכיח את חפותו. איגרות אלו נשתמרו ונדפסו בספר: "איגרות רמח"ל". אולם משנוכח לדעת כי לא יוכל לשכנע את מתנגדיו, ומכיוון שרצה לשוב ולעסוק  בתורה ובכתיבת ספריו בשלווה, קיבל על עצמו לגנוז את כתביו.בין השנים 1730-5 כתב יותר מ40 ספרים. מתנגדיו שבו להלחם בו ואז עזב את איטליה והתיישב באמסטרדם. בסוף ימיו עלה לא"י והתיישב בעכו. במגיפה שפרצה שם, נפטרו הוא ובני ביתו. אחת המסורות מציינת את קבר רמח"ל בטבריה, ליד ציונו של רבי עקיבא.

רמח"ל חיבר והוציא לאור את ספרו "מסילת ישרים"-ספר מוסר המלמד את דרך עבודת ה' ותיקון המידות, על-פי הסדר שנקבע במאמרו של רבי פנחס בן יאיר. מספרים שהגר"א אמר בקוראו את הספר: "אילו היה רמח"ל בחיים,הייתי הולך אליו ברגל,ללמוד ממנו מוסר ומידות." "מסילת ישרים" נדפס בעשרות מהדורותיו,הוא ספר המוסר הנפוץ ביותר בקרב בני ישיבות וחניכי תנועת המוסר.

כתב חיבור בשם "שבעים תיקונים"-שבעים תיקונים לפסוק האחרון בתורה:"לעיני כל ישראל",על-דרך ספר "תיקוני הזוהר" שחיבר רשב"י, שהוא שבעים תיקונים לתיבת "בראשית" שבתחילת התורה.

ספריו הנוספים של רמח"ל עוסקים בקבלה,במוסר,בשירה ועוד: "אדיר במרום", "אור הגנוז", "דעת תבונות", "חוקר ומקובל", "לישרים תהילה", "המאמרים", "מגדל עוז","ספר השירים". כל חיבוריו מצטיינים בשפתם הבהירה ובלשון מליצית.